יש ספרים שמתחילים לקרוא מבלי לדעת איזו חוויה מצפה לנו. התקציר לא נותן מספיק (ולא במקרה), כדי להכין לעוצמת הקריאה, והתחושה היא שהספר לופת בלי שום הכנה מוקדמת.
גילי ואור הן אחיות מהסוג הבלתי נפרד. הן גדלו יחד, עשו הכול יחד, ואפילו הביאו לעולם ילדים בהפרשי גיל קטנים וגידלו אותם זו לצד זו. עד שמשבר קשה מנשוא מטלטל את עולמן, ואור נעלמת.
שבע שנים אור חיה ללא כל תקשורת עם אחותה, עד שרצף אירועים מאותת שהיא חזרה ומאלץ את גילי להתמודד עם כל מה שהעדיפה להשאיר מאחור ועם כל מה שהיא חוששת שעלול לקרות.
"שנה שבע זאת שנה של קארמה….זאת השנה שבה אני אמורה להראות שלמדתי את הלקחים שלי משנים קודמות, שאני מתנהלת נכון יותר, משחררת מעליי כל מה שלא נכון לי ומאמצת דפוסים חדשים."
כמה הרגשתי את גילי שמניעה את עלילת הספר
(והזדהיתי עם החיבה העזה לממולדה תות).
היא נכנסת עמוק ללב בזכות הרגישות שלה וטוב ליבה.
היא רוצה לעשות טוב, לעזור, להיות שם עבור כולם, ובעיקר לזכות באהבתה ובהערכתה של אחותה הגדולה, גם אם זה בא על חשבון עצמה ברמה שגורמת לרצות לנער אותה, אבל בעיקר לחבק חזק.
הנוכחות של אור, שחוזרת באופן הדרגתי לחייה, גם אם לא במובן הפיזי, מעמתת את גילי עם העבר.
דרך מעברים בין עבר להווה אנחנו נחשפים לרבדים עמוקים של התמודדות, לקשר אחיות מורכב ולדינמיקות משפחתיות, ואט אט נחשפת תמונת ההווה במלואה.
מעבר לכך שהספר עוסק בהתמודדות עם אובדן קשה והשלכותיו, הוא מעורר מחשבה על גבולות ועל השאלה מהי אמת.
הוא מציף ברגישות את ההבנה המאתגרת שכל אחד חווה את המציאות דרך עולמו הפנימי, ולעיתים לא משנה מה נעשה, לא נראה את הדברים באותו האופן.
אבל אולי השיעור החשוב ביותר הוא היכולת לדעת שעשינו את הכי טוב שיכולנו, לגלות חמלה כלפי עצמנו ולשחרר באמת.
זהו ספר נוגע, מטלטל ומרגש, ששזורה בו נגיעה נומרולוגית ורוחנית, המעניקה לו רובד נוסף של עומק ועניין. הוא נוגע בכאב עמוק, בדינמיקות משפחתיות מורכבות, בהקרבה, אשמה ואהבה הורית, אך מעל הכל בחמלה ובתקווה.
בכיתי (לא מעט), התרגשתי, ואני ממליצה בחום!