בתור מי שחייתה שלוש-עשרה שנים בניו יורק וחוותה מקרוב את הקונפליקט בין החלום האמריקאי לבין תחושת השייכות והגעגוע לארץ – הספר הזה סיקרן אותי במיוחד, ומהר מאוד נשאבתי לעלילה הסוחפת והמותחת שעוררה בי לא מעט מחשבות.
וולקאם טו סיליקון וואלי - לילך שוסטר מתגוררת עם משפחתה בלב שכונה יוקרתית, בבית עם בריכה, בעל הייטקיסט מצליח ובנם אדם. כלפי חוץ הכול נראה כמו הגשמה מלאה של סיפור ההצלחה הישראלי מעבר לים.
אבל לילה אחד מערער את יסודות השגרה: ג'מאל ג'ונס, נער בן שש עשרה, קורס ומת במסיבת כיתה שבה נכח גם בנה של לילך. כשהשמועות מתחילות לרחוש ורמזים על קשר אפשרי ביניהם צפים אל פני השטח – לילך מוצאת את עצמה נקרעת בין האינסטינקט האימהי להגן על בנה לבין שאלה כואבת שהולכת ותופסת מקום בליבה ובראשה. עד כמה היא באמת מכירה את הבן שלה?
"לא את כל האבנים בוואדי צריך להרים" אמר מיכאל בעלה, דמות מסקרנת בפני עצמה – אבל לילך לא יכולה שלא לחפור, לשאול ולרדת לשורש האמת.
איילת מצליחה לשקף באותנטיות נקודות מורכבות של הורות לנער מתבגר, חיים במדינה זרה, אנטישמיות גלויה וסמויה, ובתוך כל אלה רגעים בין אם שרק רוצה לעטוף ולהגן, לבין בנה שמתבגר ומשתנה לנגד עיניה.
אהבתי במיוחד שבחיפוש האמת של לילך שזור גם גילוי עצמי שיש בו התמודדות עם משקעי העבר ונכונות לראות את מה שפעם העדיפה שלא לדעת.
זהו רומן פסיכולוגי מטלטל ומותח, שמעלה שאלות על אמהות, שייכות, זהות – והפער שבין התדמית המושלמת לבין מה שמתחולל באמת מאחורי דלת סגורה.
ממליצה בחום!