האם יש לנו באמת שליטה על החיים שלנו, או שאנחנו רק מנסים לנווט את דרכנו בתוך משהו שכבר הוכתב מראש? השאלה המורכבת הזו (שבשלב כזה או אחר כולנו פוגשים), וההשלכות שלה על האופן שבו אנחנו מתנהלים בחיינו, עומדות במרכז ספרה החדש של ליאן מוריארטי.
הכול קורה בטיסה אחת, שאמורה הייתה להיות שגרתית לגמרי.
בזמן ההמתנה להמראה אנחנו נחשפים למגוון דמויות ולנסיבות שהובילו כל אחת מהן לאותה טיסה. כשההמראה מתעכבת, המתח בין הנוסעים מורגש, אך מגיע לשיאו כשאחת הנוסעות, בלי שום אזהרה מוקדמת, מתחילה לעבור בין המושבים ולנבא לכל אחד ואחת מהם איך ומתי ימותו.
יש מי שמגחך ומבטל, ויש גם כאלה שלא מצליחים להשתחרר מהתחושה שמשהו כאן לא רגיל.
אך בתום הטיסה, כשכל אחד מהנוסעים חוזר לשגרת חייו, הגבול בין בדיה למציאות מתחיל להיטשטש כשהם מגלים שאחת הנבואות התגשמה.

זהו רומן שמתחיל מרגע אחד רנדומלי, והולך ומתפשט למשהו הרבה יותר גדול. הוא נוגע בניסיון שלנו להיאחז בוודאות בעולם שאין בו באמת שליטה, ובחיבורים האנושיים שנוצרים בינינו דווקא ברגעים הכי לא צפויים.
גם כאן, כמו בשאר ספריה (קראתי כבר כמעט את כולם), היכולת של ליאן לבנות עולם שלם של דמויות שונות ומגוונות, כשכל אחת מהן מרתקת בפני עצמה, היא מופלאה בעיניי. זה לא רק סיפור אחד, אלא פסיפס אנושי שלם, שבו כל קול מקבל מקום, וכל התמודדות נוגעת במשהו אחר בתוכנו.

בהתחלה חששתי שריבוי הדמויות, שאין דבר שמקשר ביניהן פרט לאותה טיסה גורלית, יהיה מעט מתיש, אבל מהר מאוד מצאתי את עצמי נסחפת לעולמה של כל דמות ולאופן ההתמודדות שלה. יש מי שנשאב לחרדה ולניסיון נואש לשנות את הגורל שנגזר עליו, ויש מי שדווקא מצליח לראות בזה תזכורת למה באמת חשוב ומחליט לחיות את החיים אחרת. בין הנקודות מעוררות המחשבה שליאן מציפה, הספר מזכיר לנו שההבדל בינינו הוא לא במה שקורה לנו, אלא באופן שבו אנחנו בוחרים להגיב, להתמודד ולנווט את חיינו.
העלילה סוחפת ומסקרנת עם קלילות והומור מדויקים בפשטותם, אותו שיקוף של מחשבות ועולם פנימי כה אנושי ואותנטי שהופך את הקריאה לחוויה כל כך ממכרת, מעוררת הזדהות ומחשבה בו זמנית.
ממליצה בחום!