
צלה של הרוח
קרלוס רואיס סאפון
קלאסיקה שהשאירה אותי עם רגשות מעורבים.
כמה חיכיתי להגיע לספר הזה!
אין ספק שמדובר ביצירת מופת.
הכתיבה פיוטית ועוצמתית, העלילה עשירה ומהפנטת, הדמויות חיות ומורכבות, ויכולתו של המחבר ליצור עולם בתוך עולם היא פשוט מופלאה.
ובכל זאת, למרות ההערכה העמוקה וההכרה בעוצמתה של היצירה, אני לא יכולה לומר בלב שלם שהשתוקקתי לחזור אל הספר.
דניאל, נער צעיר וסקרן, מוצא ספר שנשכח מהעולם ונשבה בכתיבתו של המחבר חוליאן קאראך.במהרה הוא מגלה שמדובר בעותק האחרון של ספריו, שכן כל שאר העותקים הושמדו בשיטתיות, וכעת מי שאחראי לכך נמצא בעקבותיו ומבקש להניח את ידו גם על העותק האחרון.
דניאל יוצא למסע חקירה אחר עברו של המחבר, ודרכו נפתחת דלת לעבר החושפת את אחד הסודות השמורים של ברצלונה, שמעורב בו רצח, דמויות אפלות (ואחת שטנית במיוחד), ואהבה אסורה.מסע החיפוש שלו הופך בהדרגה גם למסע פנימי, שבו הוא נדרש לבחון את חייו ואת מקומו בעולם.
העלילה עשירה ומפותלת, וברצלונה של אחרי המלחמה הופכת לזירה אפלה ומסתורית, שפועמת בין דפי הספר.
כל סוד שנחשף מחבר בין עבר להווה ובין ספרים לאנשים, ומוסיף רובד נוסף לסיפור.
אבל עם זאת, בשלב מסוים הרגשתי שהדרך אל גילוי הסוד ארוכה מדי, ולא פעם מצאתי את עצמי מחכה כבר להגיע אל רגע הגילוי המיוחל.
ולבסוף כשהתעלומה נפתרה, לא יכולתי שלא לתהות אם היה צורך לעבור את כל המסע המפותל הזה.
זהו ספר עשיר ומרשים על כוחם של סיפורים לעצב חיים, סודות משפחתיים, אהבה ושברון לב, ובעיקר על הרצון למצוא את מקומנו בעולם.
סיימתי את הספר עם הערכה רבה (מאוד!), אך גם עם לא מעט הסתייגות.