נראה לי שאם אהבתם את "חתונה של אחרים" סיכוי גבוה שתתחברו גם פה.
גם הוא לכאורה קליל, קולח ומשעשע עם דמות צינית ושנונה שגרמה לי לצחוק לא מעט, אבל מתחת לכל זה מסתתר ספר חד, עמוק וחכם, שמתאר בצורה כל כך אנושית ואותנטית התמודדות עם בדידות, חרדה חברתית ודיכאון.

ג'ולין עובדת כבר שמונה שנים בסופרשופס, בתפקיד שלא מספק לה שום אתגר או אופק. היא נמנעת ככל האפשר מאינטראקציות עם הקולגות שלה, סופרת את הדקות עד סוף יום העבודה ורק רוצה לחזור לדירתה עם מינימום תקשורת אנושית.
כשטעות טכנית פותחת בפניה גישה למיילים ולהתכתבויות הפרטיות של העובדים בחברה, היא נחרדת ורוצה לדווח על התקלה מיד, אבל אז היא מגלה שהגעתו של איש משאבי אנוש חדש נועדה לייעול ארגוני וקיצוצים, ומבינה שלראשונה יש לה כוח שיכול להבטיח את מקומה.

הכתיבה של נטלי סו פשוט נפלאה. הקול של ג'ולין אותנטי, שנון, ציני, פגיע ואנושי. מעבר לביקורת החדה והחכמה על תרבות העבודה והסביבה הארגונית, הספר נוגע ברגישות גם במערכות יחסים, בזהות, בהתמודדות עם טראומה לא מטופלת והשלכותיה, בחרדה חברתית ובתחושת האכזבה כשהחיים אינם במקום שבו ציפינו שיהיו.
"השאלות יהיו על החיים שלי ואיך אני מתכננת לחגוג. תשובות: אין לי חיים, וככל הנראה אחגוג לבד בשתייה ואחפור במחילות הארנב של האתר Reddit כשאני חוקרת דברים אקראיים ומכעיסים כמו השתלות צואה או הרוצח מגולדן סטייט, ומתחרטת על הכול."

אבל מה שהכי נשאר איתי הוא הדרך שבה הספר מדבר על בדידות ועל כך שיש לה פנים רבות. דרך החשיפה של ג'ולין לחיים הפרטיים של האנשים שסביבתה, היא מתחילה להבין מה מסתתר מאחורי החזות המתוקתקת והמוחזקת של עמיתיה למשרד, ושבסופו של דבר, כל אחד מתמודד עם משהו. לכל אחד יש פחדים, כאב, ואתגרים משלו.
זהו ספר עם דמויות מרגשות שנכנסות ללב, המצליח להיות מצחיק וכואב בו זמנית, קליל אבל מלא עומק ורגש. ובעיקר, ספר שמזכיר עד כמה כולנו פשוט רוצים להרגיש שייכים.
ממליצה בחום!