זהו לא הספר הראשון של הדס קפלן שיצא לי לקרוא (ובטוחה שגם לא האחרון), אבל הפעם מדובר בפרוזה רומנטית שובת לב שמצליחה להיות ממכרת כמו ממתק ומנחמת כמו מרק עוף כשהגרון מתחיל לעקצץ.
אני אוהבת לקרוא רומנטיקה, אבל כזו שהדמויות בה מרגישות אמיתיות. עם דיאלוג פנימי שאפשר להתחבר אליו, ועם התמודדויות אנושיות שקל להזדהות איתן. השילוב הזה, שלא תמיד מתקיים, יוצר חוויית קריאה קלילה (יחסית) וכיפית, אבל כזו שיש בה הרבה מעבר. וכאן הכל במינון נפלא. כולל רפרנסים לסדרה הסופר מדוברת "היטד רייבלרי" (שטרם הגעתי אליה), ועלילה שמתרחשת על רקע נופיה של ניו יורק אהובתי, מה שמבחינתי הוא תמיד בונוס מבורך.
לילי היא אסטרופיזיקאית שמתמחה בחורים שחורים. ולא במקרה. כמו חור שחור ששואב אליו את כל האנרגיה שבסביבתו, כך גם היא מרגישה שחיי הדייטינג שלה שואבים ממנה עוד ועוד אנרגיה ומשאירים אותה מרוקנת. במקום ליהנות מחיי הרווקות בעיר הנחשקת ביותר בעולם, היא בעיקר מוצאת את עצמה מתוסכלת ומאוכזבת מחיי האהבה שלה, או יותר נכון, מהיעדרם.
"היא כל כך טובה בתיאוריות ובפנטזיות אבל כשזה מגיע למציאות היא מתנהגת כמו עכבר מעבדה שמתנגש בקירות של מבוך."
הנחמה הגדולה שלה מגיעה מהאובססיה שלה לסדרה האהובה עליה, ובעיקר לדמות אחת שהפכה למושא הפנטזיות שלה. אחרי עוד אכזבה אחת במצעד הדייטים הכושלים, דווקא מפגש מקרי סביב אותה דמות אהובה מוביל אותה להכיר את יונתן. מה שמתחיל כצירוף מקרים קטן, הולך ופותח את הדלת לקשרים חדשים, שכל אחד מהם חושף אותה להתמודדות אחרת ומלמד אותה משהו על עצמה.
העלילה מסופרת בשני קולות, מנקודת מבטם של לילי ושל יונתן, מה שנותן הצצה לעולמן של שתי דמויות אנושיות ואותנטיות שקל להתחבר אליהן, כל אחת עם הסיפור, המטען והכמיהה שלה להרגיש בית, גם כשהיא רחוקה ממנו.
זו נובלה כיפית ונוגעת שנגמעה תוך שעות ספורות, על הפער בין הפנטזיה למציאות, ועל הדרך שבה תחושת שייכות נבנית לפעמים דווקא במקומות הכי לא צפויים. יש משהו יפה וכל כך אנושי בדרך שבה דווקא הדברים הלכאורה שוליים כלפי חוץ, נושאים איתם הרבה יותר ממה שנדמה. הם מעניקים נחמה, יוצרים תחושת שייכות, ובמקרה של לילי גם מובילים למפגש שמשנה הכל.
הייתה פה שנינות, אהבה, חברות, התמודדות עם דינמיקות משפחתיות מורכבות ועם קשרים רעילים, מתח (כן, גם מתח!), ובעיקר לב גדול, והמון הזדהות.
ממליצה בחום!