כביכול, אני לא קהל היעד של הספר הזה.
כבר עברתי את גיל ההתבגרות (למרות שאני קצת בהכחשה), והבכורה מבין שלוש בנותיי היא בת שבע (למרות שניצני ההתבגרות לגמרי מתחילים להופיע). ובכל זאת, ברגע שהספר הגיע, ישר התחלתי לקרוא.
אולי זו הכריכה היפהפייה שמשכה אותי, אולי היצר הנוסטלגי שלי, ואולי בגלל שעמוק בפנים כולנו עדיין גרסה מסוימת של מי שהיינו אז.
ליאור היא הילדה הזו.
מלכת הכיתה, זו שכולם רוצים להיות בקרבתה,
וזו שנתפסת שהכל בא לה בקלות - בקלות מדי.
יש לה יכולת השפעה והיא סוחפת את כולם אחריה, זה פשוט חזק ממנה.
אבל מאחורי המעטפת הנוצצת הזו, ובין החברות שנכרכות אחריה, היא מרגישה בודדה.
כי אין לה באמת חברה אמיתית אחת.
המעבר של משפחתה לפרדס חנה, והכניסה לבית ספר חדש, נותנים לה סוף סוף הזדמנות לגלות מישהי שדומה לה. לראשונה בחייה היא חשה חיבור אמיתי. אבל בדיוק כשהכל מתחיל להרגיש במקומו, היא מבינה שהדברים יכולים להשתנות ברגע. ודווקא כשנראה שהכל נכון, הכל מתחיל להסתבך.
כל כך נהניתי מהקריאה.
עולמה הפנימי של ליאור מגולם באופן כה אותנטי, שממש יכולתי להרגיש אותה ואת הנקודה המציפה והמאתגרת שבה היא נמצאת, השלב שבו אנחנו מתחילים לגבש מושג על הזהות שלנו ועדיין נתונים לאינספור שינויים והשפעות ברבדים שונים, ומנסים להבין מי אנחנו באמת.
רותם נוגעת בקשת רחבה של נושאים הרלוונטיים לגיל - דינמיקות חברתיות ומשפחתיות, התוודעות לגוף והשינויים שהוא עובר, משברים משפחתיים ועוד, והכל באופן אנושי ומעורר הזדהות.
מצאתי את הקריאה מאירת עיניים שכן היא נתנה לי הצצה מוקדמת למה שבנותיי עשויות לחוות, ושיקפה לי את הדרך שבה ההורות והדינמיקה הזוגית שלנו עשוייה להיחוות בעיניהן. מעבר לכך, תמיד כיף לחזור קצת אחורה בזמן (נוסטלגית, כבר אמרתי;).
זהו ספר התבגרות נוגע ואותנטי, שמעלה שאלות על חברות, אהבה, זהות, על הרצון למצוא את המקום שלנו, ועל כך שלהיות מבוקשת ולהיות בודדה יכול לעיתים להיות אותו הדבר.
ממליצה בחום!!
לנוער, וכן להורים ואנשי חינוך, שמבקשים להבין את העולם מנקודת מבט של מתבגר.ת בעידן הנוכחי.