מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי חובבת ספרי ניו אייג' – "הסוד", "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" ועוד. תמיד אהבתי לקחת מהם משהו ולבנות את הנוסחה האישית שלי. ובעיקר – אהבתי את התחושה האופטימית שהם השאירו בי. אבל אין ספק, כמו שעומר מדגיש – יש סיבה למה ברוב המקרים העקרונות האלו לא באמת עובדים לאורך זמן.

במסע כן, רוחני, מרתק ולא שגרתי – עומר פותח בפנינו את הדרך האישית שעבר אל התבוננות חדשה על עולם השפע. מתוך מצבים של פסימיות והתקפי חרדה, שהובילו אותו לפעול לעיתים בדרכים שפגעו בו – הוא קיבל החלטה אמיצה לשנות כיוון, ולהפסיק לאפשר לחרדה לנהל את חייו. בניגוד למנטרות שלעיתים לא תואמות את המציאות, עומר משתף אותנו בתהליך השינוי התודעתי שעבר, ואת הדרך לשינוי חיובי במציאות שלו מתוך התבוננות פנימית אמיצה, פשוטה וכנה.
ככותבת, התחברתי במיוחד לדימוי שכולנו בעצם כותבים את סיפור חיינו. והשאלה היא – איזה סיפור אנחנו בוחרים לספר לעצמנו?
אין פה נוסחת קסם, חיים מלאי שפע דורשים עבודה פנימית יומיומית. אהבתי שהספר לא מייפה את המציאות, אלא דווקא מזמין אותנו להתבונן בה אחרת – מתוך חמלה, כנות ובעיקר – מתוך עשייה פנימית מתמשכת.
עומר מביא את הסיפור שלו בלי פילטרים, בצורה אותנטית, נוגעת, מלאת הומור ובעיקר מאוד מאוד אנושית. והשילוב הזה יצר חוויית קריאה קלילה, מעוררת השראה ומעוררת מחשבה – כזו שנשארה איתי הרבה אחרי שסיימתי את הקריאה.

ממליצה בחום למי ש… בעצם לכולם. כי בסופו של דבר, כולנו צריכים תזכורת לכך שאנחנו אלו שמספרים את הסיפור שלנו – וכדאי שנבחר לספר לעצמנו את הסיפור הנכון.