כנראה שהחודש זימנתי לעצמי הומור בריטי שנון (קראתי גם את "אם לא היינו נפגשים"), וגם הפעם נהניתי מכל רגע.
בתור אחת שמרגישה סיפוק אמיתי מלסמן וי ברשימות טו דו ולראות טבלת אקסל מסודרת, הייתי אמורה לאהוב ספרים שבהם הכל מסתדר לפי התוכנית. אבל דווקא סיפורי מהפך הם אלה שנוגעים במיוחד. הם מזכירים שלחיים יש תוכניות משלהם, ושגם כשהכל משתבש, לפעמים מתחיל הטוויסט שלא ידענו שאנחנו צריכים.
אחרי שבוטלו אירוסיה לשף אמריקאי נאה ומבטיח, ואחרי שנאלצה לסגור את העסק העצמאי שבנתה, נל עוזבת את ארצות הברית ומוצאת את עצמה חזרה בעיר הולדתה, לבד ובמצב כלכלי רחוק מלהיות אידיאלי. היא מובטלת, גרה בחדר שכור בביתו של אדם זר ומטפלת בכלב שלו, ארתור (שאותו היא דווקא מחבבת).
החיים שתיכננה לעצמה סטו מהמסלול, והאדמה נשמטה מתחת לרגליה.
עכשיו, בגיל ארבעים ומשהו, נל מתחילה אט אט לבנות את עצמה מחדש ולהבין מה היא באמת רוצה. היא הופכת לכותבת הספדים, רוקמת חברויות במקומות לא צפויים ומקליטה פודקאסט אנונימי שבו היא משתפת בכל מה שעובר עליה, בלי פילטרים, בלי מסכות, ובאותנטיות כובשת.
"...הוא מיועד לכל מי שאי פעם הסתכלה על החיים שלה וחשבה שכל זה פשוט לא היה חלק מהתוכנית. כל מי שאי פעם הרגישה שהיא פישלה, או פספסה את הרכבת, ועדיין מנסה נואשות להבין מה קורה פה לעזאזל בזמן שכולן סביבה מכינות בראוניז ללא גלוטן."
זהו ספר שנון, מצחיק ומלא קסם, שמזכיר לנו כמה גדול יכול להיות הפער בין החיים שתכננו לעצמנו לבין החיים שקיבלנו בפועל.
אלכסנדרה מצליחה לשלב בין הומור חד וחכם, מודעות עצמית וכנות בלתי מתפשרת לבין רגעים מרגשים ותובנות על זוגיות, חברות, אובדן, ציפיות וקבלה עצמית. מצאתי את עצמי צוחקת לא מעט, מזדהה, ונהנית מכל רגע.
זו חוויית קריאה כיפית, מרגשת ומעוררת מחשבה, שמזכירה שהחיים לא תמיד מתקדמים לפי התסריט שכתבנו לעצמנו, ובכל זאת, אפשר למצוא את ההפי אנדינג שלנו
ממליצה בחום!