מהי אמא טובה דיה?
איפה עובר הגבול בין להיות שם כל הזמן לבין לא לאבד את עצמך בדרך?
השאלה הזו מעסיקה אותי לא מעט. אותה השתוקקות למצוא את האיזון הנכסף בין אימהות נוכחת ומסורה לבין הגשמה עצמית, והצורך לא לוותר על הזהות שלי, ועל מי שהייתי לפני שהפכתי לאמא.
אחרי חודשים של מירוץ אימהי אינטנסיבי סביב השעון, הכולל האכלות, תחזוקת בית, מחסור בשעות שינה, דאגה בלתי פוסקת ובעיקר תחושת אובדן החופש האישי, דפנה מרגישה שהיא לא מסוגלת לחזור לתלם - לאותה קריירה אקדמית שעליה חלמה לפני שהכל השתנה, ולשלוח את בנה למסגרת.
היא רוצה לחזור לעצמה, משתוקקת להפוגה, אבל איך משחררים ומעבירים את מושכות הטיפול למישהו אחר, ואיך שומרים על עצמך בתוך הלופ האינסופי של אמהות טוטאלית?
שאלת התזה שהעסיקה אותה במחקרה הייתה מה הניע אימהות יהודיות להתגייס לצבא הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה, אך משהפכה לאמא, התשובה ברורה לה יותר מתמיד. הרצון להפוגה ממסלול החיים הצפוי והמתיש שבו מצאה את עצמה, למרות שגם לו ניתנה לה האפשרות, כנראה שהייתה מסרבת.
מעבר להתמודדות מעוררת ההזדהות של דפנה, אט אט היא נחשפת לפרטים מעברה של סבתה מאשה, ומשלימה ורוקמת בראשה את סיפורה והתגייסותה לצבא הבריטי. סיפור החושף סוד משפחתי מטלטל ושופך אור על ההתמודדות שלה ועל משפחתה.
"אומנם בימים אלה דפנה עסוקה בשאלת האימהות, אבל אולי כעבור שנים היא תגלה שמתחת לשאלת האימהות מסתתרת שאלה גדולה יותר. השאלה שמבקשת לדעת מה זה להיות אישה בעולם."
המעברים בין עבר להווה קולחים, והדמויות פשוט מעולות, אותנטיות ואנושיות, ממש יכולתי להרגיש כל אחת מהן. במיוחד אהבתי את תרצה, שהביאה זווית אחרת על תפיסת האימהות (או היעדרה).
"הגבולות מתמוססים, כמו התלתלים הפרועים שלה, כמו האוטו המבולגן, כמו כל החיים שלה."
בכתיבה פיוטית ומלאת הומור, רינה יצרה עלילה קולחת ומרתקת על אימהות על כל מורכבותה, זהות עצמית ודינמיקות משפחתיות, שפותחת צוהר אל תקופה אחרת בהיסטוריה שלנו (עם פרטים שלא הכרתי) באופן מעורר מחשבה.
ממליצה בחום!