יש ספרים שפשוט אי אפשר להישאר אדישים אליהם, כאלה שמעוררים תחושות חזקות ועמוקות.
הפשרה של לונג איילנד הוא בדיוק כזה.
אולי לא כולם יתחברו אליו (כמו כל ספר בעצם),
אבל אני לגמרי עפתי.

בכתיבה חדה וקולחת טאפי מצליחה לברוא עולם שלם - סאגה משפחתית עשירה, רוויה בדמויות מורכבות, פגומות ואנושיות עד כאב.
משפחת פלטשר היהודית חיה בעושר עצום, עושר שהוביל גם לחטיפה הטראומתית של קארל בשנת 1980.
“זה לא קרה לו זה קרה לגוף שלו" חזרה ואמרה אמו פיליס, כמנגנון הדחקה.
אבל מה שבטוח, האירוע הותיר חותם עמוק על כל בני המשפחה.

קארל הוחזק בשבי במשך שבוע, וכששב כולם ניסו להמשיך הלאה.
אלא שארבעים שנה אחר כך מתברר שהעבר לא באמת נשכח, הטראומה ההיא עיצבה את חייהם וממשיכה ללוות אותם.
אבל למרות האתגרים, תמיד היה למשפחת פלטשר עוגן כלכלי - עושר בלתי נתפס להישען עליו.
עד עכשיו.
עכשיו, הכסף אזל, והחיים דורשים מהם להתמודד באמת.

הספר מציג בפנינו פסיפס עשיר של דמויות מורכבות ופגומות: פיליס האם, רות אשתו, ושלושת ילדיהם ניית'ן, ג'ני ובימר.
כל אחד מהם מתמודד בדרכו עם צלקות העבר, בצל חיים בבית יהודי אמריקאי קלאסי, על כל הסטריאוטיפים שבו.
אנחנו זוכים להצצה מרתקת לעולמם הפנימי - להתבגרות בבית פריווילגי, להתמודדות עם טראומה, ולחיפוש אחר אהבה, אישור או משמעות.
בכתיבה חדה ושנונה והומור ציני משובח, טאפי שוזרת באופן גאוני מציאות מורכבת של התמכרויות, דיכאון, חרדה, כשלון, ודינמיקות משפחתיות סבוכות.

בלי לעשות ספויילר, לא תמצאו פה סוף עם קתרזיס או הארה, אבל פה לדעתי גלומים האותנטיות וגדולתו של הספר.
התוצאה היא יצירה חדה, שנונה, מצחיקה (צחקתי בקול) ומעוררת מחשבה על תפיסת האושר שלנו, עושר, ומה שביניהם.
ממליצה בחום!