ממש לא ציפיתי לזה. 
קיבלתי את הספר והתחלתי לקרוא מבלי להציץ אפילו בתקציר או בגב הספר – כך שהייתי בטוחה שמחכה לי רומן נעים ומתוק, עם קצת דרמה משפחתית.
אבל מהר מאוד נשאבתי לסיפור שנוגע ברגישות ובעדינות בפצע האנושי הקשה והכואב – השואה.
למרות הקושי, קריסטין מצליחה לשלב רגעים היסטוריים כואבים ומטלטלים עם עלילה עכשווית, וליצור חוויית קריאה נוגעת ומרגשת.
הספר עוקב אחרי הופ, המנהלת מאפייה משפחתית קטנה שעוברת מדור לדור. היא מתמודדת עם קשיים כלכליים, בת מתבגרת, גירושין, ועם סבתא אהובה החולה באלצהיימר.
כשהופ מגיעה לנקודת שפל ומבינה שמשהו חייב להשתנות בחייה – ברגע של צלילות, סבתה חושפת סודות מן העבר ושולחת אותה למסע עד פריז, אל סיפורים שנוגעים בשואה, באובדן ובאהבה.
העלילה מובאת מנקודות מבטן של הופ ושל סבתה רוז, ובין הדפים שזורים מתכונים מתוקים – שמוסיפים עוד רובד של ריח, טעם ותחושה. הקינמון, החמאה, הזיכרונות – כולם מתערבבים יחד עם סודות, כאב ובעיקר תקווה.
זהו ספר מרגש ונוגע שכתוב ברגישות ומצליח לאזן בין כובד ההיסטוריה לבין האור שבחיים עצמם – ולהזכיר כמה כוח יש לסיפורים וכמה חשוב להמשיך להדהד אותם - לזכור ולעולם לא לשכוח.
מומלץ מאוד!

אגב, המתכון של מאפינס האוכמניות בעמוד 264 - מומלץ ביותר:)