יוצא לי לקרוא בתקופה האחרונה הרבה ספרים מכל הז'אנרים, ואין ספק שההייפ הרב שהיה סביב הספר גם בקרב מי שאינו חובב מובהק של הז'אנר עורר בי המון סקרנות.
אלישה ברנסון היא ציירת מפורסמת שנשואה לצלם אופנה מבוקש ומנהלת חיים מושלמים לכאורה, עד שערב אחד בעלה חוזר מאוחר מהעבודה והיא יורה בו חמש פעמים בפניו, ומאותו רגע אינה מוציאה מילה. העובדה שאלישיה מסרבת לדבר או לספק הסבר כלשהו למעשייה מביאה לאישפוזה בבית חולים פסיכיאטרי והופכת את הפרשה למעוררת עניין רב וסקרנות בקרב הציבור.
המספר הוא תיאו פייבר - פסיכולוג משפטי עם עבר מורכב שמגלה עניין רב בסיפורה של אלישיה ונחוש לעבוד איתה ולגרום לה לדבר. בזמן ההווה של הרומן שהוא למעשה שש שנים אחרי הרצח, תיאו מתקבל לעבודה במוסד בו אלישיה מאושפזת והיא עוברת להיות תחת טיפולו כמטפל המרכזי שלה. תיאו נהיה אובססיבי לחקר האמת ושובר את כל המוסכמות והגבולות הברורים שאמורים להיות בין מטפל ומטופל בעודו נובר בחייה האישיים של אלישיה במטרה לדלות מידע. ככל שהעלילה מתקדמת אנחנו נחשפים למורכבות דמותו ולתהפוכות שהוא חווה בחייו האישיים מה שגורם להתפתלויות נוספות בעלילה.
הרבה מהמותחנים משלבים בהם פסיכולוגיה מורכבת, אך העובדה שתיאו הפסיכולוג הוא הדמות החוקרת יוצרת עניין, מתח ואמינות. בספר שזורים קטעים מיומנה של אלישיה השופכים אור על דמותה ועל העלילה לצד איזכורים של אלקסטיס, גיבורה מהמיתולוגיה היוונית היוצרים מעין שילוב של טרגיה יוונית ומותחן פסיכולוגי.
זהו ספר מרתק, מסקרן ומותח שעורר בי רצון להכיר את הדמויות יותר לעומק ככל שהעלילה התפתחה והעובדה ששזורים בו מונחים מעולם הפסיכולוגיה יצרה אמינות ועניין. למרות שהיה לי ברור שמדובר בעלילה עם טוויסט שייאלץ אותי לבחון את כל ההנחות שגיבשתי לאורך הקריאה, לא הצלחתי לחזות את הסוף והופתעתי לגמרי.
מומלץ בחום!