וואו, איזו חוויה נוגעת, מרגשת ומעוררת מחשבה, וגם כמה יפה כריכת הספר!

הספר שוזר ברגישות את סיפורן של שלוש נשים, שכל אחת מהן מתמודדת עם קשיים שמציפים את מה שאי אפשר כבר להדחיק – משהו בחייהן פשוט לא עובד.

שירה, דוברת בית חולים, מרגישה חנוקה במערכת היחסים עם בעלה - דווקא בגלל האהבה האינסופית שהוא מרעיף עליה, ומפנטזת על הרגע שבו תוכל לעזוב.

נטלי, גיסתה, נושאת פוסט - טראומה שהיא סוחבת מאז הפיגוע הנורא ששרדה בתל אביב, עשרים שנה קודם לכן. למרות שנראה שהיא מתקדמת, הטראומה עדיין חיה בתוכה, יחד עם רגשות האשמה על שדווקא היא נשארה בחיים.

תהילה היא רפלקסולוגית עיוורת, שחושיה החדים מאפשרים לה לחוות חיבור עמוק עם מטופליה. עברה של תהילה מורכב, ויש הרבה שהיא בוחרת להשאיר לעצמה.

שלושתן קשורות זו לזו, והסיפורים שלהן משתלבים זה בזה דרך חברות, משפחה, אשמה וכאב.
אנחנו זוכים להצצה מרתקת לנבכי נפשה של כל אחת מהן – ולמרות המעברים בין נקודות המבט, הכתיבה קולחת וזורמת. שרון הצליחה לבנות שלוש דמויות מרתקות, שכל אחת מהן נוגעת בדרכה ומשקפת מסע אישי, אנושי ועמוק.

זהו ספר על כאב, אבל עוד יותר מזה, על התמודדות, ריפוי ותקווה.
על כוחה המרפא של חברות, על אהבה שמתגלה דווקא ברגעים הקשים, ועל החיבור האנושי שמאפשר לאחות את השברים ולהתחיל להחלים.

הספר הוא גם תזכורת רגישה ומעוררת מחשבה למורכבות של החוויה האנושית – ועד כמה אנחנו לא באמת יודעים, לעיתים, עד כמה מורכב עברו של אדם ומה מניע אותו.

"כל אחד נושא את הכאב שלו אחרת, אבל בסוף, כאב הוא כאב הוא כאב – כי אין באמת היררכיה בכאב. ואפשר לתקן, גם כשהכול נראה כבר כל כך מקולקל."

כך כתבה שרון בתודות, ודייקה את המסר החשוב של הספר המיוחד והנוגע הזה.
ממליצה בחום!