כבר שנים שהספר הזה ברשימת הקריאה שלי, אבל משום מה לא הבאתי את עצמי לקרוא אותו.
כנראה שהייתי צריכה להגיע אליו בזמן הנכון:)

הספר מגולל את סיפור אהבתם של הנרי וקלייר.
הנרי סובל מפגם גנטי נדיר הגורם לו לנסוע בזמן קדימה ואחורה באופן בלתי צפוי.
פגישתם הראשונה מתרחשת כשהוא בן 28 והיא בת 20, אבל למעשה קלייר מתוודעת אליו לראשונה כבר בגיל 6.

למרות האלמנט הפנטסטי של מסע בזמן, יש משהו כל כך ריאלי בספר.
הכתיבה של אודרי רגישה ומדויקת, והאתגרים שהנרי וקלייר חווים הרגישו לי כל כך אותנטיים ואנושיים עד שמסע בזמן פתאום הרגיש לי כמו דבר טבעי לגמרי.

“אני שונא להיות איפה שהיא לא, ומתי שהיא לא. ועם זאת, אני תמיד נוסע, והיא לא יכולה לבוא בעקבותי."

בדרך כלל, סיפורי אהבה נפרשים לפנינו בסדר כרונולוגי, מהמפגש הראשון, דרך ההיכרות ההולכת ומעמיקה, ועד להתעצמות הרגשות. כאן, לעומת זאת, הקשר ביניהם הוא כבר עובדה קיימת, ואנחנו נעים בין קפיצות רנדומליות בזמן המרכיבות את סיפור אהבתם המרגש והנוגע, מילדותה של קלייר ועד בגרותה.

סיפורם מסופר לסירוגין מנקודת מבטם של קלייר והנרי, בגילים שונים ובתקופות שונות בחייהם.
אודרי מצליחה לשזור כל פרט בדיוק ברגע הנכון, כך שאנחנו לומדים להכיר את הדמויות ואת עולמן באופן שמרגיש טבעי ולא מאולץ.
הספר מציף לא מעט כאב, אתגרים וערגה, את הקושי בכך שהנרי נקרע מההווה באופן בלתי נשלט ומשאיר את קלייר תלויה באי ודאות תמידית.
אבל בתוך כל זה יש הרבה יופי, רוך ותקווה.

הספר נוגע ומעורר מחשבה ומזכיר כמה עוצמתית יכולה להיות אהבה, וכמה רחוק היא יכולה ללכת אפילו מעבר לזמן.
ממליצה בחום!