דרמה פסיכולוגית מרתקת ומותחת שלא הצלחתי להניח מהיד עד סופה.
נקודת הפתיחה של הספר הלופת הזה היא בעיר צפונית בהולנד: אישה עומדת ברחוב שקט, הרחק מביתה שבישראל, ומשקיפה על בית. מבעד לחלון היא רואה שתי ילדות קטנות – הנכדות שלה, בנותיה של בתה היחידה, שמעולם לא פגשה.
מנקודה זו, האם מספרת על רגעים וזיכרונות מחיי המשפחה שנרקמו סביבה – עם בתה לאה ובעלה, ועל חייה האישיים שלפני הקמת התא המשפחתי.
בין המילים שזור תהליך רגשי עמוק, והתבוננות פנימית.
ייחודו של הספר טמון באופן שבו הוא נבנה – דרך זיכרונות ואנקדוטות שהאם מעלה באופן אקראי בפרקים קצרים, ההולכים ונחשפים בהדרגה.
כל פרט מוסיף עוד נדבך, עד שהחידה סביב הנתק בינה לבין בתה מתבהרת והתמונה השלמה מתגבשת.
זהו ספר שמעניק הצצה לנבכי נפשה של אם מיוסרת, ובוחן את המורכבות שבמערכת היחסים בין אם לבתה באופן אנושי, נוגע ואותנטי.
ברגישות הוא נוגע בגבול הדק שבין חינוך והתוויית דרך - לבין שליטה בגורל ילדינו.
כאמא לשלוש בנות, זו הייתה חוויית קריאה מטלטלת, מרתקת ומעוררת מחשבה.
ממליצה בחום!