דניאל רנטפה-פרץ מכירה את שירה טוב מקוראיה, ובעלילה פרוזאית-רומנטית וקלילה, נטולת דרמות הרות גורל (ובזה קסמה), היא מספקת לנו אסקפיזם מציאותי שכיף "לנוח" לאורו.

בזכות פרטי החולין שבו, דמותה של שירה מזכירה לנו שגם במציאות אחרת יש התמודדויות, כך שלא משנה איפה נתקע את יתד החלום.

רנטפה-פרץ, בדיוק כמו בת-דמותה, אוהבת את ניו-יורק. שירה, לדבריה, "היא תמהיל מוקצן שלה בשנות ה-20 לחייה בניו יורק". חיי השגרה האינטנסיביים שחוותה במסגרת שהותה בעיר הסנוורים היוו את ההשראה לחלקים רבים בעלילה. דמות האם, שלא כמו בספר, אינה נוכחת בחייה. "איבדתי את אמא שלי במפתיע", משתפת רנטפה-פרץ, "היא הייתה חברת הנפש שלי, דמות משמעותית מאוד בחיי".​​
​
 

שלא כמו שירה, שהבטחתה לאמה כרווקה גררה החלטה שונה, לרנטפה-פרץ האובדן הוליד את הספר ובעיקר זווית ראייה חדשה כאם. "האובדן חידד לי את ההבנה שאני רוצה להעניק לבנות שלי את הילדות הקסומה שזכיתי לה ולהיות כמה שיותר נוכחת בחייהן, וכל זה במקביל לכתיבת הספר והוצאתו לאור. החלום הזה תמיד בער בי, ומרגע שקיבלתי את ההחלטה (במקביל להשלמת תואר שני במנהל עסקים) התחלתי לעבוד על כתיבת הספר".

התהליך ארך כשנה וחצי ובסופו יצא לאור הערך המוסף. "אני חושבת שהדמות של שירה מעוררת הזדהות ונותנת השראה", אומרת רנטפה-פרץ. "היא משקפת סיטואציות ולבטים שהם מנת חלקן של נשים עצמאיות רבות שמנסות להגשים את עצמן בעיר גדולה. ניו-יורק, מבחינתי, אינה רק עיר. המגורים בה מכתיבים דרך חיים והלך רוח מקומי, לכן הקריאה בספר מאפשרת חוויה ייחודית ומעצימה לצד החיבור העמוק של שירה לארץ ולשורשים המשפחתיים. למעשה, כתבתי את הז`אנר שאני הכי אוהבת לקרוא - סיפורת נשית שמעבירה לבטים, מחשבות, רגשות ועומק במעטפת קלילה, כיפית ונגישה".

ואכן, כמשיכת מכחול במילים, חווית האסקפיזם מובטחת, עם בונוס מפתיע לחסרי ידע בעסקי התיווך - טעימה בסיסית של ידע וכלים לנדל"ניסט המתחיל.

ומהתחלה לסיום - על אף שהספר מתחיל בפרידה, השתלשלות העלילה עם הסיומת המפתיעה משאירה מקום לנקודת אור אופטימית וסוף טוב כמו שהאמריקאים אוהבים. כזו שגם לנו בהחלט לא יזיק ממנה קצת, במיוחד בימים אלו, ולחיי העם הזה - העם הזה - שהוא כזה, כמה טוב שהוא וספרה של רנטפה-פרץ, הוא כזה.