קריאה כדרך חיים, מה היתרונות

יש תקופות שבהן אני קוראת הרבה, ויש תקופות שבהן קצת פחות, אבל הקריאה עצמה כבר מזמן לא מרגישה לי כמו תחביב. היא חלק מהאופן שבו אני פוגשת את העולם. 

בתוך יום עמוס, ספר יוצר עבורי מרחב אחר. כמה דקות שבהן הקצב משתנה, הרעש מסביב נחלש, והקשב מתכנס לדבר אחד. לפעמים מספיקים כמה עמודים בלבד, ובכל זאת משהו בתודעה כבר זז מעט.

ספרים כמובן יכולים ללמד אותנו דברים חדשים, אבל זו רק שכבה אחת ממה שהם עושים. הם מרחיבים שפה, תודעה ונקודת מבט. הם מכניסים אותנו לחיים שלא חיינו, למקומות שלא היינו בהם ולמחשבות שאולי לא היינו מגיעים אליהן לבד.

ובעיקר, הם מלמדים אותנו לשהות במורכבות. להחזיק כמה נקודות מבט במקביל, לפגוש דמות שאנחנו לא מסכימים איתה ובכל זאת להבין אותה, ולתת מקום גם למה שלא מסתדר באופן מושלם.

זו אחת הסיבות שקריאה כל כך מפרה אותי גם ככותבת. לא משום שאני מחפשת בספרים תשובות, אלא משום שהם מעוררים שאלות. משפט נשאר איתי. דימוי ממשיך לעבוד בראש. רעיון אחד מתחבר לאחר. משהו קטן שקראתי בבוקר יכול להפוך אחר כך למחשבה, לשיחה, ולעיתים אפילו לנקודת מוצא לכתיבה. ובעולם שבו אנחנו רגילים לגלול, לדלג, לצרוך מהר ולעבור מיד לדבר הבא, יש משהו כמעט מנוגד בקצב של ספר.

הוא מבקש שנישאר. שנקרא עוד משפט.  שנזכור מה היה לפני חמישים עמודים. שנאפשר לרעיון להתפתח לאט.

 שניתן לדמות זמן להשתנות. במובן הזה, קריאה היא עבורי גם תרגול של קשב ושל סבלנות.

ולא תמיד צריך בשביל זה שעה פנויה, ובית ריק.  לפעמים אלה עשרה עמודים בבוקר, כמה דקות לפני השינה או ספר בתיק שמחכה לרגע קטן שהתפנה באמצע היום.

קריאה מבחינתי היא לא לא רק משהו שאני עושה, אלא דרך חיים.

דרך להישאר סקרנית.  להמשיך לפגוש עולמות חדשים. להרחיב את השפה ואת המחשבה.

ולהיות בשקט עם עצמי.

מי שחי עם מילים מרחיב את עולמו הפנימי.