כתיבה רפלקטיבית

יש משהו בתקופה הזו של השנה שמזמין לעצור רגע ולהתבונן קצת פנימה.

להבין מה עבר עלינו, מה נשאר איתנו, ומה אולי הגיע הזמן לשחרר.

כתיבה רפלקטיבית היא דרך מעולה לסדר את המחשבות ולעבד את התחושות. זו לא כתיבה שצריכה להיות מנוסחת היטב או מהודקת. להפך. זו כתיבה חופשית, בלי שיפוטיות, שמאפשרת לנו לחזור אל חוויה, מחשבה או רגש ולנסות להבין אותם קצת יותר לעומק.

מה זה עורר בי?

למה זה נגע בי?

מה אני מגלה על עצמי מתוך זה?

ומה הייתי רוצה לעשות אחרת בהמשך?

לפעמים עצם הכתיבה עושה סדר במשהו שהיה מעורפל בתוכנו. המחשבות והרגשות מקבלים צורה, ודברים שאולי פחות הבנו בזמן אמת מתחילים להתחבר.

אבל אולי הדבר שאני הכי אוהבת בכתיבה כזו הוא שהיא מכריחה אותנו להאט.

כשאנחנו כותבים, אנחנו באופן טבעי מאטים ומתעמקים. נשארים עוד רגע עם מה שעולה, ולעיתים דווקא מתוך השהייה הזו מגיעות תובנות שלא היינו מגיעים אליהן אחרת. 

כתיבה רפלקטיבית יכולה לעזור לנו לעבד רגשות, לזהות דפוסים, להתבונן בסיטואציה מזווית אחרת וגם לפתוח את הראש למחשבות ולרעיונות חדשים. אולי בגלל זה היא משמעותית כל כך גם לכתיבה יצירתית, היא מלמדת אותנו להתבונן טוב יותר בעצמנו, בסביבה ובכל מה שמתרחש מתחת לפני השטח.

הימים שלפני יום כיפור, או היום עצמו, מרגישים לי כמו זמן מתאים במיוחד לנסות. לאו דווקא כדי להגיע למסקנות גדולות או לערוך חשבון נפש דרמטי, אלא פשוט כדי לעצור ולשאול. אפשר לפתוח מחברת ולכתוב כמה דקות בלי לעצור,

מה השנה הזו לימדה אותי?

מה אני רוצה להשאיר מאחור?

מה הייתי רוצה לקחת איתי הלאה?

ואיפה הייתי רוצה לפגוש את עצמי קצת אחרת בשנה הבאה?

לא חייבים להגיע להחלטות הרות גורל. לפעמים עצם השאלות כבר גורמות לנו להסתכל קצת אחרת על מה שהיה, ועל מה שעוד יכול להיות.

שתהיה שנה טובה ומשמעותית, עם הרבה מקום להתבוננות, צמיחה וחמלה. 🤍