כתיבה וטטריס

כתיבה וטטריס

לפעמים הכתיבה מתקדמת לי באופן רציף, שלב אחרי שלב, כאילו אני צועדת בשביל ברור ומוכר.

אבל בלא מעט מהימים… זה פחות שביל ויותר כמו משחק של טטריס (ילדות שנות ה-80 מישהו?;)

בכתיבה, כמו בטטריס, יש חתיכות קטנות שמגיעות בזמנים לא צפויים - רעיונות, דיאלוגים, שברי סצנה.

לפעמים הן לא משתלבות מיד, ולפעמים הן בדיוק מה שחסר.

צריך להזיז, לסובב, לנסות, עד שהן נופלות במקום הנכון.

הכי אני אוהבת את הרגע הזה שבו הכל פתאום מסתדר - כמו הקליק הזה שבו שורות בטטריס נעלמות בזו אחר זו.

היופי הוא שגם בבלגן יש סדר, רק צריך לתת לו לגלות את עצמו.