איך להציב מטרות חכמות ואיך זה מתקשר לכתיבה
.png)
שנה חדשה, מטרות חדשות. אבל איך באמת גורמים להן להישאר?
יש משהו בתחילתה של שנה חדשה שמייצר תחושה שאפשר להתחיל הכל מחדש.
לכתוב יותר. לקרוא יותר. להתאמן. לסיים כתב יד. להיות מסודרים יותר. רגועים יותר. יעילים יותר. ליזום פרויקטים. ואז אנחנו מנסים לעשות הכל בבת אחת. הבעיה בדרך כלל לא נמצאת בחוסר רצון, אלא דווקא במרחק שבין החיים שאנחנו מדמיינים לעצמנו לבין החיים שאנחנו באמת יכולים לקיים.
מטרה טובה צריכה להשתלב בתוך החיים, לא לדרוש שנבנה אותם מחדש סביבה.
אחד הכלים שאני אוהבת לחשוב דרכם על מטרות הוא מודל SMART. לא בגלל שאני מאמינה שכל דבר בחיים צריך להפוך לטבלת אקסל (אולי קצת בעצם), אלא משום שהוא מכריח אותנו להפוך רצון כללי למשהו שאפשר באמת לעבוד איתו.
מטרה טובה היא ספציפית, מדידה, ברת השגה, רלוונטית ותחומה בזמן.
"אני רוצה לכתוב יותר" הוא רצון.
"אני רוצה לסיים את הטיוטה עד ספטמבר" כבר מתחיל להישמע כמו מטרה.
ומשם אפשר לפרק את המטרה לתת מטרות קונקרטיות:
שלושה חלונות כתיבה בשבוע. אלף מילים בשבוע. חצי שעה בכל פעם.
פתאום משהו גדול ומאיים הופך לצעדים קטנים שאפשר לראות.
תהליכים גדולים כמעט תמיד נוצרים מהרבה מאוד פעולות קטנות ולא מרשימות.
כתיבת ספר היא דוגמא מעולה לכך,
עוד פסקה.
עוד עמוד.
עוד בוקר שבו התיישבתי גם כשלא הייתה לי השראה מיוחדת.
אני גם עדיין אוהבת לחלום בגדול. ואני עדיין אוהבת מטרות גדולות
אבל אני כבר פחות מאמינה בהצהרות כמו "מהיום אני כותבת שעתיים בכל יום", ויותר בשאלה: מה אני באמת יכולה לעשות שוב ושוב גם ביום רגיל, עמוס ולא מלא השראה במיוחד?
כי חצי שעה שאפשר לקיים שלוש פעמים בשבוע שווה הרבה יותר משעתיים שמחזיקות ארבעה ימים.
ובכתיבה זה מורגש במיוחד.
יש ימים של השראה, שבהם המילים פשוט מגיעות. ויש הרבה ימים אחרים. ימים שבהם צריך לשבת, לפתוח את הקובץ ולכתוב גם בלי הרגע הדרמטי שבו המוזה נוחתת.
לא תמיד יוצא משהו טוב.אבל יוצא משהו. ומשהו אפשר לערוך. דף ריק קצת פחות.
אז אולי השנה, פחות מחפשת מנטרות גדולות ויותר הרגלים שאפשר באמת לחיות איתם.
פחות "להשתנות" ביום אחד, ויותר לבנות לאט את הדברים שאני רוצה שיהיו חלק מהחיים שלי.
עקביות היא לאו דווקא לעשות הרבה. היא לחזור שוב ושוב למה שחשוב לנו.
וזה נכון לכתיבה, ולכל דבר אחר בחיים שלנו.
שתהיה שנה אזרחית טובה,משמעותית, ומלאה במילים טובות!