הספרים שנכנסו לי בין לבין

את הספרים הקוליים גיליתי רק בשנה האחרונה. בפקקים ארוכים, מול ערימות כביסה שלא באמת נגמרות, ובתקופה שבה רציתי לקרוא הרבה יותר ממה שהזמן הפנוי שלי אפשר. בהתחלה התלהבתי בעיקר מהרעיון הפרקטי, אם אני ממילא נוהגת, מקפלת כביסה או יוצאת להליכה, למה לא להכניס לתוך הזמן הזה גם ספר?

אבל עם הזמן גיליתי שזה הרבה מעבר לדרך "להספיק עוד". 

ספרים קוליים פתחו בפניי מרחב קריאה נוסף. כזה שלא דורש ממני לעצור הכל, להתיישב ולהחזיק ספר ביד, אלא מאפשר לסיפור להיכנס גם אל המקומות שבין הדברים.

בנסיעות, כשהפקק הופך פתאום לפרק נוסף.

בהליכה, כשמסלול מוכר מקבל עלילה משלו.

בזמן בישול או קיפול כביסה, כשהידיים עסוקות אבל הראש נמצא במקום אחר לגמרי.

בהתארגנות של הבוקר, או לפעמים בסוף היום, כשהעיניים כבר עייפות אבל עדיין מתחשק לי להישאר עוד קצת בתוך סיפור.וככל שהקשבתי יותר, גיליתי שההאזנה משנה את האופן שבו אני פוגשת טקסט.

כשמישהו אחר מקריא אותו, פתאום שומעים את הקצב. את הנשימות. את אורך המשפטים. את המקומות שבהם הדיאלוג עובד, ואת אלה שבהם מילה אחת משנה את כל הטון. אולי מאז שאני כותבת בעצמי אני קשובה לזה אפילו יותר. יש מי שיאמרו שדווקא כאן טמון החיסרון של ספרים קוליים, מישהו אחר מכתיב את הקצב, את ההדגשות ואת האינטונציה. עבורי זו דווקא עוד דרך לפגוש את הטקסט, ולחוות את הקריאה מזווית מעט אחרת. 

זו עדיין לא אותה חוויה כמו להחזיק ספר, לסמן משפט או לחזור לעמוד קודם, ואני גם לא רוצה שהיא תהיה. מבחינתי זו פשוט דרך נוספת לקרוא.

מדהים שהיום הספרים יכולים להגיע אלינו כמעט בכל דרך שמתאימה לחיים שאנחנו חיים. 

מודפס, דיגיטלי או קולי. על הספה, ברכבת, בהליכה או באמצע מטבח מבולגן.

לא כל רגע חייב להפוך לעוד הזדמנות להיות יעילה.

אבל אם ממילא יש רגעים שבהם הגוף עסוק והראש פנוי, אני שמחה לתת לספר להיכנס גם אליהם.